לחזור הביתה באישון ליל ולשמוע את השותפה שלך גונחת משל היתה שחקנית בסט פורנו. להרהר – מי בכלל מעוניין בזה? לדעת שאת לגמרי לבד. לנעול את הנעליים שחלצת לא מכבר ולצאת אל הרחוב. לצעוד בכעס, לדעת שהעקבים והמחשוף לא לגמרי הולמים את המעמד והמקום. פרנקל. אברבנל. דרך יפו. האוזניות התחובות באוזניים משמיעות משהו רועש וכואב, איזה פאנק אמוציונאלי משובח, אבל ישנה תחושה מדהימה של שקט זועם שנסוכה סביב. חושבת – אני בטח נראית מגוחך. לדעת שאת לגמרי לבד, ושזה לגמרי באשמתך מיוזמתך. לשווע להתקל בפנים מוכרות. לדעת שההליכה לא משחררת אלא רק מלבה את הכעס. לשווע להתקל בפנים מוכרות. לחשוב – אין דבר מגוחך מבחורה בעקבים ובמחשוף הצועדת לבד ברחוב העליה. לשווע להתקל בפנים מוכרות.

מה רבה ההקלה כשאיזה אורי מהעבודה עוצר לידך על אופניו בחריקת בלמים ומלווה אותך עד פתח הבית. שיקניט, זה בסדר, זה בדיוק מה שאני צריכה.

* הערת עריכה: אולי השיר הזה? אולי עם הקליפ?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s