קרקושן החלול של שברי המרצפות תחת גלגליי משעשע אותי, כי אני שוב שיכורה. הרחוב מטולא ענני דיו סמיכים, אזורים מוחשכים המרגישים כמו צל בזיכרון, רגעים בהם לא נרשם בו דבר. הנסיעה הזו, ארוכה, משובשת, כבר הפכה מהרגלי, וכבר נשכחת הסיבה המקורית שהובילה אותי לסוע בה מלכתחילה –  עד שהוא נקרה בדרכי. זמזום חשמלי קושר את מעיי.

but for the meantime, I can't sleep I can't sleep I can't sleep

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s